הצלם שוקי לרר, ששהה בבית מרן שר התורה זצוק"ל שעות על גבי שעות סיפר לאבי מימרן במהדורה המרכזית על הנעשה מאחורי התמונות. "כבר כמעט 37 שנה אני מלווה את מרן שר התורה זצ"ל, התחלתי עוד כשאף אחד לא היה לידו. הייתי 'אורב' לו עוד כשהיה מגיע כאברך מן המניין בכולל חזון איש, הייתי מצלם אותו יושב כמו כל אברך בשולחן האחרון כשהגאון ר' ניסים קרליץ יושב מקדימה. הוא ישב וכתב כל הזמן עוד ספר ועוד ספר".

"הייתי מגיע מידי פעם, במיוחד ביארצייט של החזו"א שאז הוא היה מטייל בין הספסלים ומחלק את הש"ס. מבקש מהאברכים אחד אחד. ניתן לתאר לעצמנו שגם אם הוא לא היה קם לאברכים הם היו באים אליו ועומדים בתור כי כבר אז הוא היה אחד מגדולי ישראל. אבל הוא החליט לעבור בין הספסלים בשביל שלא תהיה טרחה".

"יש לי סיפורים מדהימים מאחורי התמונות. במיוחד בשלוש השנים האחרונות שהייתי שם יום ולילה, שעות כל יום. אנשים שואלים אותי – מה ההבדל? אם כל הזמן הוא יושב ולומד אז מה ההבדל בין תמונה אחת לשניה?"

"אני אענה כאן על השאלה הזו: לפני מספר שנים נפטרה הבת שלו שהייתה נשואה לר' שרגא שטיינמן. אחרי הפטירה הייתי שם כל השבעה ולאחר מכן עליתי איתו כמו כולם לבית הקברות. מיד כשחזרו הביתה אחרי השבעה, הוא פתח את הגמרא והתחיל ללמוד. צילמתי אותו מאות פעמים יושב ולומד, אבל תמונה כזו כמו אז לא זכורה לי. כולו היה זורח. אור מיוחד על הפנים. ניסינו להבין מה יותר היה קשה לו – הפטירה של הבת שלו או ששבוע שלם היה אסור לו לפתוח את הגמרא. כשהוא פותח את דף הגמרא לאחר שבוע בלי לימוד הוא פשוט זרח".